דרשה לבר המצווה של בני



באחרונה נדרשתי לסייע בכתיבת דרשה לבר מצווה יחידה ומיוחדת, ולו בשל העובדה שמדובר בבני. להפתעתי, חרג הנער מכל משמעת המחויבת ביני ובין לקוח, ובניגוד לכל נוהל עבודה תקין הציב בפני כללים: "אני יודע שאת מתכוונת להגיש לי את שאלון בר המצווה כדי שאספר על עצמי, אבל אני לא רוצה לדבר על עצמי בכלל. אני רוצה לדבר רק עליכם, ואני גם לא יודע מה אני הולך להגיד. לכן, את יכולה לעזור לי רק קצת, כי אני לקוח קשה" .
כך אמר וגם צדק.
להלן התוצאה שהיא תערובת מעניינת של פרי עטי (מינורי משהו) יחד עם האנקדוטות והציניות המאפיינת את בני. מה שחשוב זה שעל היצירה הזו הוא חתום. 
קריאה מהנה!


ערב טוב למשפחה שלי, חברים ואורחים!                                  

כשהתחלתי להרגיש שקצב הדרישות והמטלות שנופל עלי הולך וגדל, הבנתי שכנראה תאריך הבר מצווה שלי מתקרב. הרעיון לחגוג נראה לי נהדר, וידעתי שלא אוכל להתחמק מאיזה נאום קטן. 
האמת, הגיעו אלי מאי אלו אנשי מקצוע "תוצרת בית"- הצעות לעזרה בכתיבה, אבל כשהבינו שאני מתכוון לכתוב בעצמי נכנסו כולם ללחץ. מה קרה, לא סומכים?!
אז למה אבא אמר עלי "ברוך שפטרני?" חשבתי שהם שמחים שירדתי להם מהגב באופן חוקי.

עוד לפני שהחלטתי מה אכתוב, היה לי ברור, שלא ארצה לדבר על עצמי, את זה אני  משאיר לאחרים, בכל זאת הצניעות מחייבת, ודי קוסם לי לשמוע פעם אחת ולתמיד איך משבחים אותי.
אבא לא בקלות וויתר, ומיד הציע שאקח את נאום הבר- מצווה שלו, כדי שיהיה לי קל, אבל לא הבנתי אם "הוריו ורבותיו" עשו טוב או לא, כשהביאו אותו "עד הלום". איפה זה בכלל?
הוא בכל זאת ביקש שלא אשכח להודות לכולכם, על שטרחתם והגעתם הערב לגמרי לכבודי. בטח שהתכוונתי להודות. 

גם אימא הציעה לי את עזרתה, אבל לא הסתדרנו עם המחיר. היא השאירה לי פתק וכתבה שזו הזדמנות לבקש מאבא שיפסיק להיות כזה דאגן.
היא כמובן הזהירה אותי שלא אגיד שזה רעיון שלה. מה פתאום שאני אגיד, בדיוק חשבתי על זה בעצמי.       

עומר, אחי, שתמיד בעד קצר ולעניין, שלח לי מייל והציע לי לומר תודה על המתנות ולהתראות בשמחות.  
הוא הזהיר אותי לא ללכלך עליו, כי בכל זאת אנחנו צריכים להמשיך לחיות יחד.
אבל מה לעשות שאנחנו הכי דומים לחתול ועכבר?
אתם רואים? אני גם מחליט בעצמי מה לומר וגם אומר את האמת.
אבל באמת, באמת, שבת אחת של כדורגל בסלון בבית משכיחה הכול.
כמובן, אם לא שברנו כלום.

משולחן העבודה שלי במחשב הציצה אלי דמותו של סבא יענקה'לה, זכרו לברכה, שלא זכה להכיר אותי. הבטחתי לעצמי לא לשכוח להזכיר אותו. מסיפורים אני יודע שהיה איש מיוחד, בעל חוש הומור, אדם מזן נדיר.
מצאתי פתק על המיטה שלי ובו היה כתוב: אל תשכח להודות לסבתא יפה וסבא אדם על כל האהבה, החום והמסירות, ואוי ואבוי אם תשכח לציין את מרק העוף המעולה של סבתא יפה. איך אפשר לשכוח?

בכתב יד ברור הוסיפו הכותבים האנונימיים: שלא אשכח להודות לסבא בנצי שלימד אותי את ההפטרה, למרות שאני לא בטוח שאני אהיה כזה גדול בתורה.  

השבוע קראתי שהקשתים אמנותיים, רגישים וטובי לב. זה הזכיר לי שסבתא שוש היא לא רק בת מזל קשת, אלא שאנחנו חוגגים יום הולדת באותו יום בדיוק, אז מזל טוב לסבתא, שכל השנים חגגה עם ליצנים ובלונים, שהביאו לשנינו יחד.

תודה מיוחדת לחברים שלי שבאו לחגוג איתי היום, ותודה אחרונה וענקית, לאימא ואבא היקרים, שתמיד איתי ולצידי, עוזרים לי, תומכים, עוטפים באהבה בלי תנאים. נכון שלפעמים יש להורים דרכים מוזרות להראות שהם אוהבים ומחנכים וזה לא תמיד מקובל עלי, אבל כנראה שילדים בגילי עוד לא מבינים הכל. 
אז זהו זה, הנה עשיתי זאת. לגמרי בעצמי.
אם נהיה כולנו שקטים שקטים ואם תסתכלו טוב תראו, איך בזה הרגע אני הופך לבוגר, בדיוק בזמן, כמו בספרים. תודה על ההקשבה והמשך ערב מהנה,
שלכם– מתן.