ברכה ליום הולדת 25



מכל ימי ההולדת שחולפים עלינו ועל מקורבינו, ישנם כאלו שהם בעלי חשיבות גבוהה יותר עבורנו, וברכות הנאמרות בהם מקבלות מקום של כבוד. הרבה כבוד. כך, למשל, יום ההולדת ה- 13 המהווה עבור בנים כרטיס כניסה בשערי גיל ההתבגרות, ובני המשפחה משקיעים בדרשה לבר מצווה שתתאים לגודל המעמד. כך גם לגבי יום ההולדת ה-12 עבור בנות.
לימי ההולדת העגולים (40, 50, 60, 70) יש משמעות מיוחדת, שכן נצברו חוויות של שנים, נסגר עשור, נפתח חדש. נרשמו תחנות הראויות לאזכור, ויש כל כך הרבה מה לכתוב ולהזכיר בברכות.


לאור זאת, תתפלאו, את הברכה שלפניכם כתבתי עבור צעירה שהגיעה לשנתה ה- 25 ורואה בה את חצי היובל. תאמרו- רק 25 וכבר ברכה וחגיגות?!  

תתפלאו!

הנה זה בא...

משפחה יקרה שלי, חברים מתוקים!


אין לכם מושג איך אני מתרגשת היום, החדרים בלב מתרחבים  
כל הכבוד לכם שבאתם, כנראה שהחיים שלי גם לכם חשובים...
ידעתי שתרצו להפתיע ולומר עלי משהו מגניב,
אז מראש בחרתי להכין את גרסתי ולהגיב.
מי שבא לו לספר עלי אגדות ולחלק מחמאות- זה לא יעזור, 
היום בחרתי להוציא כל האמת עלי- לאור.
פעם בחצי יובל מותר לומר דברי אמת, 
אז חבל על הזמן, אתחיל כעת....

נתחיל מכך שנולדתי בחורף 84, תינוקת לבית ספיר, 
חורף של פעם היה באמת גשום, אפור וקריר.
חמש לפנות בוקר, שאימא הסתכלה לי ללבן שבעיניים
אחרי כמה שעות של צירים היא עוד שלחה אלי חיוך או שניים.

כשהוגשתי אליה כחבילה נקייה וטהורה למדי,  
הגיחה קרן שמש מהחלון המזרחי בבית חולים ברזילי.
היה זה רגע מכונן, הכי קרוב לנס,  
אימא קראה לי קרן- ואני עניתי- yes!
באותו היום נרשמתי כתושבת ישראל, הובטח לי עתיד מזהיר, 
יהודיה, אשדודית ואולי בכלל פלישתית העונה לשם קרן ספיר.

האגדות מספרות שהייתי ילדה סוכר, 
אגלה לכם שהייתי ילדה שטן, אבל מדגם משופר.   
תינוקת חייכנית ובכיינית מפונקת בטירוף,
בסך הכול קראתי יותר מדי ספרי "ספיידרמן" ורציתי כבר לעוף.
הלכתי לכל מי שהושיט לי יד, 
ואז הבאתי לו איזו שריטה, כדי להשאיר עליו חותם מיוחד .

בהמשך, התחלתי לדבר, 
הבנתי שאין לי ברירה ואני צריכה ללמוד להסתדר.
לפני יומיים שאלתי את אבא מתי זה התחיל? 
באיזה גיל?
והוא ענה בחיוך שזה היה מזמן כל-כך, קרה בצ'יק,     
אבל מאותו הרגע זה פשוט לא מפסיק, 
(ובטח בא לו לתת לי פליק).

כשרציתי לשיר לא הסכימו לשלוח אותי לכוכב נולד,
אז החלטתי להופיע מול עצמי לבד.
הייתי מחקה את קלטות הוידיאו והסרטים המצוירים, 
הייתי חוזרת כמו תוכי על כל הקולות והשירים.
כשהגיעו לביתנו אורחים ורציתי שישימו אלי לב,
הבנתי שכדאי לי לעשות איזה נזק קטן, לא כואב. 
לקחתי אבטיח והנחתי על מגש חרסינה אמיתי,
הלכתי לכיוון הסלון ושם זה קרה, ממש לא באשמתי.
כולם רצו אלי, נבהלו, הייתה פאניקה שלמה, 
אני הייתי מבסוטית...נו מה...
בכיתי שאני לא אשמה ושהרצפה הייתה רטובה,
מה לעשות– פשוט עיוורים מאהבה.   
בטח הייתי כזו מעצבנת, שקצות העצבים של אימא היו על הגג, 
איך מחזיקים כזו ילדה בבית ? אין לי מושג.

הייתי מביאה לעצמי עובדת סוציאלית, מה מביאה– מזעיקה!  
ילדת "כאפות" שרוצה תשומת לב בלי הפסקה.

אתם בטח שואלים מאין לי כל הפרטים, הרי הייתי קטנה, 
פשוט גיליתי המצלמה הנסתרת שאימא הציבה לעוזרת בפינה.
ההורים כבר מזמן שכחו שזה שם,
ואני התענגתי על תיעוד מדהים, שעוד אחד כזה לא קיים.     

אז תודה להורי היקרים שהצליחו לגדל אותי בלי להתבלבל, 
תודה שהבאתם אותי עד לחצי יובל.
תודה על כל הפינוקים, 
כוונתי גם לאלו שעדיין עלי מרעיפים.
אני אוהבת אתכם, אמא, אבא, אחי, חברים, כולם, 
עבורי אתם הכי בעולם.
מבטיחה להחזיר לכם בשמחות שלכם,
באמת שאין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיכם. 
חתומה בנשיקה ושולחת אליכם חיבוק אדיר, 
מכורה לנצח ובלי תנאים– קרן ספיר 

ותודה לקרן על הסכמתה לפרסם הברכה כאן באתר