ברכה לרגל גיוס מאוחר לצה"ל



אומרים שהילדות היום קצרה יותר, הבגרות מגיעה מאוחר וגיל ההתבגרות הולך ומתארך- ילדים מתחילים כבר מגיל צעיר להתעדכן בטרנדים בתחום האופנה והאינטרנט, דעתנים ברמות של מדענים, ובוגרים "מתחילים את החיים" רק בגיל 25/26 אחרי הטיול הגדול, עבודה במלצרות ותואר או רכישת מקצוע בדרך.  

מידי כמה שנים משתנה התמונה במעט, והנה שיא חדש: בחור שהחליט בגיל 23 להתגייס לצבא. סיפור בהחלט מיוחד ובלתי שגרתי.

הבחור החליט לחגוג את המאורע עם משפחתו וחבריו ולומר דברי ברכה. אתם מוזמנים לקרוא ולאחל לו בהצלחה.


כמה מילים לרגל גיוסי המאוחר לצה"ל


אהובים שלי,

החלטתי לחגוג את יום הולדתי ה- 23 בגדול, לאסוף אתכם ואפילו להטריח אתכם קצת עבורי עד לצפון הרחוק, רק מכיוון שרציתי לשתף אתכם בהחלטה חשובה ומשמעותית הרבה מעבר לסך שנותיי.

רציתי לגלות לכם שהחל מהשבוע הבא אתם תקראו לי גיל ומישהו אחר יקרע לי את הצורה. לא, אל תיבהלו, הכול בהסכמה ואין כאן סיפור של הסתבכות עם עולם הפשע או איזה חיסולי חשבונות.

אני פשוט מתגייס לצה"ל.

אתם בהלם?

אני יותר.

בהלם מעצמי.

לא מעצם ההחלטה הזו, כמו מההתנהגות שלי שגרמה לצבא לוותר על שירותי כשסיימתי תיכון.

הם פשוט לא הבינו– האנשים התמימים האלו בראיון האישי.  

לא הבינו שאני מצעיד נמלים על השולחן של הקב"ן רק בשביל הצחוק, כי יש לי המון חוש הומור.

לא הבינו שאני לא מצליח לכפתר את החולצה ולשרוך נעליים, רק כי ההורים שלי פינקו אותי ושלחו את המטפלת שלנו לעשות את זה עבורי בכל בוקר מחדש.

הם לא הבינו שאני לא טוב בחישובי עודף מסכומי כסף גדולים, כי אני פשוט לא מכיר שקלים. מיודד הרבה יותר עם היורו. 

הם לא קלטו שם בבקו"ם שאני לא מצליח להחזיק עט ביד, כי אני מחובק עם לפטופ מאז ינקותי. טוב, בערך...  
אז תגידו לי, אני אשם שהם לא רצו אותי ? אני חף מכל פשע, לא מודה בכלום. בסך הכול חשבתי שהנה ההוכחה שהחיים יכולים להיות דבש.

שואלים- נו...אז מה קרה פתאום? מה הסתובב לי שם בראש?

יופי ששאלתם.  

לאחרונה, אבא החליט לסגור את הברז (אולי בהשראת מס הבצורת), לייבש לי את מקורות השפע הפיננסיים, ובכך הודה שנכשל בחינוך, אבל שאף פעם לא מאוחר לתקן.
הבנתי.
מיד פתחתי 'מודעות דרושים'. כשרציתי להתקבל לעבודה, או יותר נכון נאלצתי לצאת לעבודה, הכנתי קורות חיים. כתבתי כותרת גדולה "קורות החיים של גיל שגב-עינב", ואז... כלום לא עלה בדעתי. הבנתי שאני גם לא שווה יותר מהנייר עליו כתובה הכותרת.

הדף נותר ריק. רק אז ירד האסימון שאני צריך לעשות קצת רוורס ולהתחיל את חיי שוב מנקודה בונה וחיובית, כי עם כל הכבוד להומור, לשפע ולהורים מפנקים– אני בסך הכול כעלה נידף ברוח, תלותי וחסר תועלת בעולם הזה.

יכולתי לבחור להתאבד. סתם.... אני אוהב את עצמי כל-כך חזק שאין סיכוי שזה יקרה.

ולכן החלטתי לחזור לבקו"ם ולבקש ראיון חדש.

הפעם הם קראו לפסיכיאטר כדי שיבדוק אם לא נפלתי שוב על הראש.

הוא אישר שאני נראה לו רציני. התקבלתי כחייל שותף להגנת המולדת. מצויד בפרופיל 64 אני הולך להראות לחיזבאללה מה זה...

אז בואו נרים כוסית לכבודי, לכבוד חיי החדשים.

מקווה שתכתבו לי מכתבים, תבואו לבקר בשבתות (לא, לא בכלא, אין לי כוונות לשבת שם), ותזכרו שאת מה שאני למדתי בשנים האחרונות אי אפשר ללמוד באף בית- ספר.

תהיו טובים, מועילים, חיוביים, ותלכו בתלם בלי הרבה חוכמות.
שיגעונות ושריטות זה בסדר, אבל רק אחרי שעשיתם את כל המחויב מכם כבני אדם השייכים לקהילת המין האנושי, ולא כטפילים. אולי אני נשמע לכם כמדבר גבוהה גבוהה, אבל זה רק מכיוון שאני בא ממקום נמוך.

אז שיהיה לי ולכולנו בהצלחה בכל הבחירות שלנו.

תודה לכולם!
אוהב אתכם– גיל